אני בת 51.
בשנתיים האחרונות החיים שלי השתנו בצורה משמעותית.
פתאום היה לי זמן לעצור, להסתכל על החיים קצת מלמעלה, ולחבר את כל מה שלמדתי, חקרתי וליוויתי אנשים דרכו במשך יותר מ־25 שנה.
לא כדי ללמוד עוד.
אלא כדי להתחיל לחיות את זה.
רציתי לראות איך כלים מעולם הרגש, התודעה והרוח עובדים בתוך החיים עצמם.
לא ברגעים הגדולים.
דווקא ברגעים הקטנים.
כשאני מתעצבנת על מישהו.
כשמשהו לא מסתדר כמו שתכננתי.
כששכחתי להוציא את הכביסה מהמכונה.
כשאני לחוצה, חסרת סבלנות, או לא יודעת מה הצעד הבא.
שם הבנתי משהו חשוב.
המבחן של כלי הוא ביום שלישי בבוקר, כשהחיים קורים.
ככל שתרגלתי, גיליתי שהחיים כל הזמן בתנועה.
השאלה היא אם אני מצליחה לראות לאן.
או שאני עדיין עסוקה במה שכבר נגמר, במקום לראות את מה שחי עכשיו.
וכשאני מצליחה לראות ברור יותר, גם ההחלטות נעשות פשוטות יותר.
לא כי מישהו נתן לי תשובה.
אלא כי משהו מתחיל להתבהר.
זה בדיוק המקום שממנו נולד האתגר הזה.
במשך שמונה ימים נתרגל יחד לעצור לרגע, להתבונן, ולראות את החיים קצת אחרת. כדי לפגוש את המציאות בצורה בהירה יותר.
אם גם אתם מרגישים שהייתם רוצים קצת יותר בהירות, קצת פחות מאבק, ותנועה רגועה וטבעית יותר בתוך החיים, אני מזמינה אתכם להצטרף אליי.
אולי לא תצאו מהאתגר עם כל התשובות.
אבל אני מאמינה שתצאו ממנו עם יכולת טובה יותר לראות את מה שהחיים כבר מנסים להראות לכם.